עיקרון האחדות ותפקידו של האדם
מבנה המציאות
המסורות הרוחניות השונות מתארות את כל המציאות כיחידה אחת שכמו מולידה את עצמה.
היא מתחילה ברובד הדק ביותר, המופשט ביותר וכל רובד כמו מוליד ממנו רובד נוסף, עבה יותר, גשמי יותר, וכן הלאה עד הרובד הגשמי ביותר.
הצורות הגשמיות גם הן ממשיכות להצטרף בצירופים שונים שנבנים ומתפרקים כל הזמן, נולדים ומתים, כך שגם המציאות הגשמית ממשיכה להוליד ממנה כל הזמן תופעות חדשות ש לא התקיימו במציאות עד לרגע הזה.
בתורת הקבלה היהודית מתארים את כל רבדי המציאות כגלדי בצלים שנמצאים זה בתוך זה וזה בתוך זה.
עולמות בתוך עולמות כאשר המינוח "בתוך" משמש בהשאלה כמובן ואינו מתאר את המובן הפיזי של מרחב ומקום.
המציאות הרוחנית ביותר – הא-לוהים נקרא ביהדות גם "המקום" – שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו.
העולם קיים בתוך הא-לוהים.
המורה הרוחני גורדייף משתמש במונחים שונים אך גם הוא מתאר את אותו עיקרון עתיק.
הוא מתאר את המציאות כמורכבת מחומרים בעלי מנעד שונה של תנודות.
ככל שצפיפות התנודות גבוהה יותר בחומר מסוים כך צפיפות החומר תהיה נמוכה יותר והחומר יהיה יותר "דק" או "רוחני".
וכן להיפך, ככל שצפיפות התנודות נמוכה יותר צפיפות החומר גבוהה יותר והחומר יהיה "גס", "עבה" או "חומרי" יותר.
וכך המציאות כולה היא המשכיות אחת של חומרים בעלי צפיפות שונה של חומר ותנודות.
המורה היוגי סדגורו מתאר איך פעם אחת הוא צבע מבנה מסוים שהיה צריך צביעה.
הוא העביר במשיכה את הגלגלת עם הצבע על גבי הקיר וראה איך במקום שבו הוא התחיל את התנועה הצבע מרוכז וחזק יותר וככל שהוא מתרחק ממקום ההתחלה הצבע הולך ונעשה "דק" ועדין יותר.
הוא מספר שהוא פשוט התיישב מול הקיר הצבוע בהדרגתיות רציפה והחל לבכות מהתרגשות במשך כמה שעות.
הוא הסתכל על הקיר וראה מולו את המבנה של המציאות.
"כלמעלה כן למטה"
כלמעלה כן למטה.
כך מתאר גורדייף את אחד העקרונות האזוטריים הקדומים ביותר של מסורות רוח אמיתיות.
המבנה הוא תמיד אותו תמיד.
המבנה של העולמות הדקים זהה בדיוק לזה של העולמות החומריים יותר – כל ההבדל הוא רק בקנה המידה.
לכן בקבלה היהודית נוהגים לכנות את האדם בתור "עולם קטן".
וזה עובד גם לצד השני – על פי הקבלה הא-לוהים משגיח על העולם ומנהיג אותו דרך מערך מיוחד שנקרא "10 ספירות" שמתוארות כשהן מסודרות בדמות אדם.
המבנה של א-לוהים בעצמו (אם ניתן בכלל להתייחס למושג כזה) זהה למבנה של אדם.
לכן ביצירת האדם אומר א-לוהים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א', כו')
את כל התופעות שאנחנו רואים בתוך האדם פנימה עלינו לדעת לזהות גם בעולם ואת כל התופעות הקיימות בעולם נוכל למצוא ממש בתוכנו.
כך נראה לימוד רוחני אמיתי של האדם ושל העולם.
מה שקיים בא-לוה קיים באדם, מה שקיים באדם – קיים במשפחה, בקהילה, במדינה, בטכנלוגיה, בארכיטקטורה, בעונות השנה ובמזג האוויר, בים, ביבשה, בתופעות חברתיות ופסיכולוגיות, במוחו של פילנטרופ ובזה של רוצח סדרתי, בארגון פשע ובפרלמנט נכבד, במסחר ובעסקים, במחלה וברפואה, במערכות פיננסיות, אקולוגיות וביולוגיות, בגוף האדם, במערכת הנשימה ובמערכת העיכול, בתנועת הכוכבים, בקן נמלים ובעולם החיידקים.
הכל טבוע באותו חותם, בנוי באותו מבנה ומקיים בדיוק את אותה חוקיות.
ולכן, מי שיודע היטב את עצמו – יודע הכל.
התופעות עצמן כמובן נראות באופן שונה בעולם, באדם או בכל מערכת אחרת אך תמיד נשמרת אותה החוקיות, האובייקטים עצמם משתנים אך היחסים המדויקים בניהם נשמרים תמיד.
על כן, שפת הרוח – שפתה של הפיזיקה האמיתית – זו שמתארת את חוקי המציאות, את חוקי כל העולמות ולא חוקיו המצומצמים של עולם אחד כזה או אחר היא שפה של יחסיות.
האדם - עולם קטן
האדם, בהיותו עולם קטן, בדיוק כמו המציאות, מכיל בתוכו שכבות שונות, זו בתוך זו כגלדי בצלים.
שכבות שונות של חומר שנעות על רצף שבין העדין לגס, בין המופשט לגשמי, בין הרוחי לחומרי.
ראשית קיימת בו התודעה, העדינה ביותר מבין השכבות שמרכיבות את האדם.
התודעה, המהות, הרצון, הנשמה.
הנשמה איננה מכאן.
"החומר" ממנו היא עשויה הוא חומר עדין ביותר, התנודות שלה מהירות ביותר ומרוב שהיא מופשטת כמעט שלא ניתן לתפוס את מציאות הקיום שלה בכלים העבים והגסים של הגוף או השכל שאנושי.
קשה לנו לתפוס אותה ולהבין מה היא אך לעתים אנחנו יכולים לחוש שהיא באמת אנחנו.
שמכל השכבות השונות שמרכיבות את המערכת המורכבת של האדם, התודעה היא זו שאנו מזדהים איתה יותר מכל השאר.
לכן היא נקראת "מהות האדם" – מה שהוא באמת.
השכבה האמצעית, עבה יותר מהמהות היא שכבת השכל, המיינד – שכבת התפקודים ההכרתיים.
התפקודים ההכרתיים מסייעים לנו לפרש רשמים חושיים.
בעזרתם אנחנו מזהים אובייקטים ושינויים בסביבה, נותנים שמות לתופעות בהן אנחנו נתקלים ונותנים להם משמעות ולאחר מכן, מנתחים את כל הנתונים, מצליבים אותם ומטיחים אותם זה בזה על מנת להסיק מסקנות ולקבל החלטות קונקרטיות.
כאן אנחנו זוכרים, מבחינים ומשווים.
שכבת התפקודים ההכרתיים מורכבת בעצמה משלוש שכבות שונות ששוכנות גם הן, כטבע כל הקיים, זו בתוך זו.
שכבה זו מחולקת ל-3 מרכזי הכרה: המרכז המוטורי, המרכז הרגשי והמרכז השכלי.
המרכז המוטורי מזהה רשמים חושיים, המרכז הרגשי נותן להם שם, והמרכז השכלי – האינטלקט מנתח אותם ומסיק מסקנות.
השכבה החיצונית ביותר היא הגוף הפיזי בעצמו, האטומים החומריים שמרכיבים את גופנו.
מטרתה של עבודה רוחנית
כאן אנחנו שבים לנקודת הפתיחה ולא סתם…
פתחתי בכך שהמציאות כולה היא יחידה אחת בעלת שכבות "בעובי" שונה ששוכנות זו בתוך זו.
זוהי העובדה האחת שצריך לדעת על המציאות כפי שהיא אם מבינים לעומק את המשמעות שלה.
העיקרון החשוב ביותר שיש להבין אודות טבע המציאות הוא עיקרון האחדות.
כיוון שהמציאות היא יחידה אחת מטרתה של עבודה רוחנית תהיה לבטא את עיקרון האחדות.
כיצד זה קורה?
המציאות כולה היא "אנרגיה" אחת שרוטטת בתדרים שונים, שעוברת בין צורות עדינות ודקות דרך צורות גסות וגשמיות יותר.
מטרתה של עבודה רוחנית מודעת איפוא היא לסייע לאנרגיה לעבור דרך כלים שונים, לסייע לאנרגיה לשדר בתדרים שונים, לפי ההתקדמות של הבריאה, לפי התצורות החדשות שנולדות ומתהוות כל הזמן.
למשל במערכת האדם האנרגיה צריכה לזרום דרך שלושת השכבות השונות בטבען, דרך התודעה, התפקודים ההכרתיים והגוף הפיזי.
אם הרצון העליון של התודעה עובר לניתוח דרך התפקודים ההכרתיים שחושבים איך לממש אותו ואחר כך היא ממשיכה לעבור דרך הגוף הפיזי עד למימוש מלא על ידי היכולות הפיזיות שלנו נוצרת סגירת מעגל.
האנרגיה שהחלה במקום העדין ביותר הגיעה למימוש גם בשכבה התחתונה ביותר – התופעה הזאת היא ההתגלמות בפועל של עיקרון האחדות.
אם אותה אנרגיה החלה למעלה וזרמה עד למטה היא מוכיחה שמדובר במערכת אחת, ביחידה אחת רציפה ולא בחלקים נפרדים.
מי שמצליח לגלם בתוך עצמו את עיקרון האחדות מהווה עדות חיה לא-לוהים, הוא עצמו מקדש אורגני חי ונושם שמקיים את פולחן האחדות.
יהי רצון שיהיה זה חלקנו.
אם תרצו להכיר לעומק את מערכת האדם ואת אפשרויות הפעולה שלנו לממש בתוכנו את עיקרון האחדות תוכלו למצוא זאת בקורס המקיף והמפורט:
הנדסה פנימית – להבין ולנהל את כל מה שקורה בתוכנו.
את קווי היסוד הכללים תוכלו למצוא גם בספר שקוף.
כתבו לי בתגובות כאן למטה מה חשבתם על המאמר >>>
