הוא סיים את הספר תוך כמה ימים והיה המום. הייתה שם השקפה ברורה ומלאה על

עולמו הפנימי של האדם שהייתה מנוסחת באופן שהוא לא הכיר לפני כן, בפשטות.

התחלנו להיפגש כמעט כל שבוע.

ח' בדיוק סיים לבנות בחצר שלו בקתת עץ מהממת. הוא נעזר לשם כך באומן נדיר ומיוחד של בנייה בעץ.

הייתי מגיע, נכנס לבקתה, עושים שחור קטן ומדברים. כשנהיה כבר מאוחר היינו

שולפים את הצ'ייסרים הקטנים, כמה כוסיות של ג'וני ווקר אדום ואתה חזרה בעניינים.

בסביבות חנוכה אני מצאתי עבודה חדשה והמפגשים שלנו נגדעו באמצע.

באחד המפגשים האחרונים הצעתי את המחשבה שכל מה שמעכב את ההתפתחות

העסקית שלו הוא הרצון להיות מפורסם, להביא את הבשורה שלו לעולם, הבשורה

שאפשר לצחוק לחיים בפרצוף – להסתכל עליהם ולהתפקע מצחוק מול כל דבר שמגיע,

שאפשר להיות שמחים סתם ככה. אחלה בשורה.

הוא היה אובססיבי לגבי הצלחה, לגבי הפריצה, לגבי הפרסום – הוא ידע היטב איזה

יהלום יש לו בידיים.

הוא הוציא כספים רבים, נפגש עם כותבים, מפיקים וכוכבי במה שכולנו מכירים בניסיון

להגיע לפריצה המיוחלת – זו שתיתן דרור לבשורה האדירה שהוא נושא בפנים כבר כל

כך הרבה שנים.

אז החלטנו ביחד שהוא מפסיק לרצות להיות מפורסם. הוא פשוט יעשה כל מה שהוא יכול, בדיוק אותו דבר, רק בלי הקטע של לרצות להתפרסם.

ח' היה בשוק. הוא לא האמין שהוא אשכרה הולך לוותר על הרצון האדיר הזה. אבל זה

בדיוק מה שהוא עשה.

בשיאו של "הגל הראשון" של הקורונה היה ראיתי פוסט של ח' בפייסבוק.

הוא סיפר על כך שערב הקורונה הוא היה על הגל, ההופעות זרמו והוא התחיל להרוויח

סכומים יפים מאוד.

הגיע הוירוס והכל נעצר בשניה אחת. אפס עבודה, בלי אופק.

הוא סיפר שבדיוק בפסח הבנק החליט שזה זמן מצוין לסגור לו את החשבון ושאין לו

מה לעשות.

הוא סיפר שזה שבר אותו לחלוטין. הוא התפרק מבפנים.

מסתבר שרק אירוע כזה שחודר לך לעצמות, לבפנים של הבפנים, שמחסיר לך פעימה

ועוד פעימה ועוד פעימה עד שאתה חושב שאולי לא תפעם שוב, ששומט את הקרקע

מתחתיך, שמותיר אותך עזוב ושותת דם, רק אירוע כזה יכול לנפץ התקשרויות שנבנו במשך שנים.

ח' ראה את הדמות שלו, של השחקן המצחיק, של זה שיודע להחזיק במות, של

הסטנדאפיסט מהיר השליפה, מושא הערצה של הקהל שלא מפסיק להחמיא וצוחק

ומלטף לך את האגו, הוא ראה את הדמות הזאת מתנפצת לרסיסים.

הוא ראה את הרצון שלו להיות מפורסם, הסתכל לו בעיניים ופשוט מעך אותו.

הוא מחליט להפסיק להתפרנס מהמקצוע בו הוא עסק במשך 10 השנים האחרונות.

כמה שבועות אחר כך נפגשנו שוב בשבת בצהריים והוא אומר לי "איך אני מבסוט על הקורונה

הזאת, הדבר הכי טוב שיכול לקרות", "חוץ מכסף הכל מצוין!" הוא אומר לי.

ואני רואה לו בעיניים שהוא שלם עם עם זה ב-100 אחוז.

כמה שמחתי. שמחה פנימית, אמיתית. ועכשיו כשאני כותב לכם אני רועד.

אין דבר מרגש יותר מלראות בן אדם שקורע את כל המסכות ורואה את עצמו, את

המהות.