החדשות הטובות הן שכל זה קורה רק בהכרה שלנו.

ההכרה שלנו היא המקום בו אליו נקלטים כל הרשמים החושיים שאנחנו נחשפים אליהם.
בהכרה הם מקבלים משמעות ועוברים ניתוח קפדני בהתאם לכל מה שאנחנו יודעים.

אם אתה עייף ועכשיו אתה צריך ללכת לעבודה אתה הופך ברגע למסכן בעיני עצמך.

האם אתה באמת מסכן? כמובן שלא.

הרי ביחס לפליט סורי החיים שלך עכשיו גן עדן. סוכר. דבש. חיים תותים. ללקק את האצבעות.

אז למה אתה מרגיש מסכן? כי זה מה שההכרה שלך עושה.
היא משווה את המצב הנוכחי שלך לאפשרויות שונות שנתפסות כאפשריות.

אנחנו כל הזמן משווים את עצמנו לאחרים, מדמיינים את עצמנו במצבים אחרים,
מתרפקים על מקרי עבר נוסטלגיים.

ברירת המחדל שלנו היא שאנחנו מזדהים עם הרשמים שעוברים בהכרה.

אנחנו חושבים שהם אנחנו.

אבל זה לא חייב להיות ככה.

יש לנו יכולת לנתק את עצמנו ממה שקורה בהכרה.

רוב האנשים אינם מודעים לאפשרות הזאת ולכן נהנים ממנה רק מעטים שמסכימים לתרגל אותה.

כאשר אנחנו עושים זאת נפתחות בפנינו אפשרויות חדשות שלא חלמנו שקיימות.

כאשר אנחנו מנתקים את ההזדהות עם ההכרה אנחנו יכולים לשמוח

גם כשנראה שהכל מסביב מתפרק.

אנחנו יכולים להישאר רגועים גם כשבחוץ פורצת מלחמה

להיות אדישים גם בפשיטת רגל

ולא לפחד משום דבר.

לשמור על שפיות גם כשנגיף מאיים מתפשט ברחובות.

אנחנו יכולים לא לשים לב לכל מה שקורה כי זה פשוט לא משנה.

ברגע שאנחנו מנתקים את עצמנו מהמציאות המשתנה של ההכרה

אנחנו יכולים להתחבר למציאות אחרת, מציאות קבועה בה אנחנו מחליטים מה קורה. 

יש לנו יכולת נדירה לעשות זאת, לשלוט באנרגיה שבתוכנו ומסביבנו

אך היכולת הזאת כמו נעולה בכספת, ואנחנו?

אנחנו שכחנו מזמן איפה לעזאזל הנחנו את המפתח…