אתה יכול להיות בטוח שזה לא תמיד היה המצב…
הי, אני ישראל
תמיד הייתי ילד טוב, תלמיד מצטיין בבית הספר
שחקן טוב בכדורגל ובכדורסל
כמעט כל מה שילד צריך..
הייתי רגיל שאני טוב ומוכשר בכל דבר ולעיתים רחוקות מאוד חוויתי תחושת כישלון
שום דבר לא הכין אותי לגיל ההתבגרות
גדלתי במשפחה דתית
וכך בגיל 13 ויום הונחתו עליי ביום אחד
מכלול של דרישות וציוויים שרציתי מאוד למלא.
כמובן שהכרתי לפני כן את מכלול הדרישות של המצוות
אך פתאום התלוותה לכך מחויבות מוחלטת שלא הייתי מוכן אליה.
הדבר שהכי רציתי היה לעמוד בכל הדרישות כמו כל ילד טוב 👨🏻🔬
אבל מהר מאוד הבנתי שאין לי שום סיכוי להתמודד
כנגד הכוחות העצומים שפעלו מתוכי.
פתאום הייתי צריך לעמוד במערכת של דרישות חיצוניות שבאמת רציתי לקיים
אבל לא היה לי את הכוח ולא את הידע.
הרגשתי נורא, הרגשתי עבד של הדחפים, הרגשות והמחשבות שלי.
הרגשתי שאין לי בחירה
שלא משנה כמה אני רוצה לעשות משהו מסוים או לא לעשות
תמיד בסופו של דבר
– הכוחות הפנימיים הנסתרים שקיימים בתוכי הם שיחליטו מה באמת יקרה
ולי נשאר רק להסתכל מהצד בתסכול מייאש
פעם אחר פעם
מה לא ניסיתי??
תחבולות מתחבולות שונות
במשך שנים.
היו תקופות רגועות יותר אבל למרות כל הנסיונות
מעולם לא הצלחתי לעקור מעצמי לגמרי
את הדחפים, התאוות, הסחרור המוחי, מצבי הרוח הירודים
לפעמים במשך שבועות רצופים.
בדבר אחד הייתי טוב – להסתיר את המצב האמיתי שלי.
מבחוץ הכל היה נראה בסדר
ילד טוב, תלמיד טוב, בחור מוכשר.
אבל בפנים – הייתי אכול לגמרי.
התמסרתי ללימוד.
עם כל הייאוש הגדול מהמצב לא הייתי מוכן להסכים לכך שהמצב הזה לא יכול להשתנות
ידעתי שיש דרך לנטרל בתוכנו את מה שאנחנו לא אוהבים
וכל עוד אני לא מצליח בפועל – כנראה שאני מפספס משהו.
יצאתי למסע מפרך של 15 שנים בהן הדבר היחיד שעניין אותי הוא:
איך לשנות את העולם הפנימי שלי –
לשלוט לחלוטין בדחפים, בתשוקות, ברגש , בחשיבה, ברצון שלי
ובאופן המדויק שבו כל אלה יוצאים מתוכי במעשה ובאים לידי ביטוי.
קראתי כל מה שיכולתי על שינוי פנימי
למדתי ורצתי ליישם, להתנסות ולהסיק מסקנות.
החל מכתבי הדת מעולמות הקבלה, החסידות והמוסר
המשכתי דרך ניו-אייג', פסיכולוגיה, חקר המוח, פילוסופיה, בודהיזם ויוגה.
התמדתי, התעקשתי, נפלתי וקמתי
התעסקתי כמעט רק בזה תוך שהייתי נחוש בדעתי שהמטרה שהצבתי לעצמי אפשרית
ושכל עוד האדם לא השיג שליטה בסיסית בכל התנועות הפנימיות
והביטויים החיצוניים שלו הוא לא יכול לסמוך על עצמו בשום דבר שיעשה.
ולכן, כל עוד את זה אני לא מוצא דרך לסדר – כל השאר חסר משמעות לחלוטין.
היו ספרים שלמדתי עשרות פעמים, חלקם אפילו יותר…
כמעט ולא היה רגע שלא התעסקתי במודעות עצמית ברמה זו או אחרת
אם בצפייה על כל מה שמתחולל בתוכי והביטויים החיצוניים שלי
אם בחקר של דפוסים משעבדים ואם בניסוי ותרגול של שיטות וטכניקות שונות
להגברת המודעות על פני ההתרחשות החיצונית שתמיד מאיימת לסחוף אותי.
וזה לא עבד..
לעיתים רק נוכחתי יותר ויותר בעוצמתם הבלתי ניתנת לריסון של המגמות הקיימות בתוכנו.
ראיתי זאת בבירור גם על אחרים אך בעיקר על עצמי.
ראיתי איך אני חושף בכל פעם חלק נוסף
מהמבנה של נפש האדם ומהתהליכים הפנימיים שמתחוללים בה.
ראיתי בבירור איך כל עוד חסר אפילו חלק אחד בפאזל המרהיב הזה –
הדברים לא יצאו לפועל לפי הכוונה הפנימית שלנו.
אחרי שנים שלא צלחו אמנם לא פקפקתי לרגע בעצם הימצאה של התשובה שחיפשתי
אבל כבר התחלתי לפקפק ביכולתי שלי למצוא אותה וכבר כמעט שהרמתי ידיים.
ופתאום, דווקא כשכמעט ויתרתי והחלטתי להתחיל לנסח לאחרים את כל מה שלמדתי עד כה
תוך זמן קצר – הכל השתנה.
לפתע, תוך שאני מתחיל לנסח את כל מה שידעתי נגלו לפניי החוליות החסרות בשרשרת
וראיתי איך הכל נארג מעצמו למארג אחד מופלא, ברור ולהפתעתי הרבה – אפילו פשוט.
העמדתי את הדברים למבחן וראיתי בבירור איך כאשר קיימת שיטה שלמה ומלאה מקצה לקצה
– התוצאות פשוט באות.
ואיך מה שחשבתי שהוא כה מורכב וסבוך – נגלה כדבר הפשוט ביותר.
עד כדי כך שאני לא מצליח להבין איך אחרים לא רואים אותו,
איך הם הם מסתבכים ומסתובבים סביבו
ואיך לא ראיתי אותו אני בעצמי
במשך 15 שנים של חיפוש בהן הפכתי כל אבן.
ועכשיו?
עכשיו אני יודע לנהל את מה שאני רואה, את מה שאני מרגיש, את מה שאני חושב
אני משתמש ביכולות האלה כשאני צריך אבל מצליח שהן לא ישתמשו בי.
אני מנהל את עצמי כל הזמן וכמעט אי אפשר להתקיל אותי ולתפוס אותי לא מוכן.
אני יודע איך אני מורכב ואיך פועל כל רכיב מהרכיבים שמרכיבים אותי:
איך פועל הגוף, מה הוא רוצה ומה הוא צריך?
איך פועל השכל, מה הוא רוצה ומה הוא צריך?
ואני יודע מי אני.
מי היא הישות המופשטת שלי – התודעה שלא משתנה על על פי השתנות המציאות החיצונית.
איך לבטא את עצמי ואיך להשתמש בכל אחת מהיכולות השכליות או הגופניות שלי
בלי שיווצרו בי תופעות לוואי כמו דאגה, חרדה, חוסר סיפוק, דיכאון, תאווה או רצון להכרה מהחברה.
אני רואה את הטוב שבכולם ואיך הם תמיד מתכוונים רק לעשות טוב על פי מה שהם מבינים
ועל פי היכולות שניתנו להם – גם אם כרגע זה לא מצליח בפועל, גם אם זה תופס כיוון מזיק.