(להאזנה בנייד לחצו על "listen in browser") המדריך המלא לשליטה בחיים
איך לקיים הבטחות שהבטחתי לעצמי ולהתמיד בהן?
ישראל שמחון-הדר
תוכן עניינים
איך לקיים הבטחות שהבטחתי לעצמי?
למה קשה לי להתמיד ואיך לדבוק במטרות שהצבתי לעצמי?
איך משחק ילדים וחשיבה של מנכ"ל יעזרו לך להישאר על המטרות שלך?
1. גישת המשחק
איך הגישות האלה עוזרות לי לקיים את ההבטחות שהבטחתי לעצמי ולהתמיד בהן?
"שקוף – להבין אחת ולתמיד את כל מה שקורה בתוכנו".
איך לקיים הבטחות שהבטחתי לעצמי?
זה קורה לכולנו, זה קורה לכולנו כל הזמן. במקרה הטוב זה פשוט מוציא אותנו מדעתנו, במקרה הפחות טוב זה פשוט תוקע לנו את החיים, עוצר אותנו במקום ומונע התקדמות חיובית ומימוש של הכוחות האדירים שקיימים בנו ומשוועים לצאת לפועל.
כולנו יודעים מה זה שבבוקר החלטנו שבערב נצא לריצה וכשהגיע הערב מצאנו את עצמנו מרוחים על הספה בסלון יודעים היטב מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו, מה הבטחנו לעצמנו שנעשה, אבל אנחנו כאילו "שוכחים", מתעלמים.
כולנו יודעים איך זה שהחלטנו לאכול בריא יותר ואחרי יומיים אנחנו מוצאים את עצמנו עם עוגיות ביד או שוקולד או כל דבר אחר שהחלטנו שלא ייכנס לנו לפה. כולנו יודעים מה זה שהחלטנו בנקודה A להשקיע יותר בזוגיות, בילדים, בפיתוח אישי, ועם הזמן שעבר מצאנו את עצמנו בנקודה B כשמשהו קרה להחלטה הזאת. משהו קרה לה והיא כבר לא קיימת, התמוססה, התפוגגה, נעלמה ואין מי שיודע לאן.
התופעה הזאת עוצרת את הרציפות של כל החיים שלנו, מכריחה אותנו כל פעם לחזור אחורה ולטפל בדברים שכבר טיפלנו בהם. כל עוד אנחנו לא מסוגלים לקיים הבטחות שהבטחנו לעצמנו אנחנו בעצם לא יכולים לסמוך על עצמנו, ואם על עצמנו אנחנו לא יכולים לסמוך – אז על מי כן?
העובדה שאנחנו לא יכולים לסמוך על עצמנו גורמת לנו להתחיל לפקפק בעצמנו, לפקפק במה שאנחנו חושבים על עצמנו, לתהות על היכולות שלנו, להטיל ספק במי שאנחנו יכולים להיות.
אבל, האמת היא שהכל תלוי בנו. הכל תלוי בגישה שנאמץ כלפי החיים שלנו, בנקיטת היוזמה, בלקיחת האחריות. כל המחסומים עוד קיימים שם כי לא החלטנו החלטה ברורה לפרק אותם – ברגע שנהיה מוכנים ללכת על זה, להתמקד, לנקוט פעולה, המחסומים שהיו נראים לנו כחומות בטון ענקיות יקרסו ברגע כמו מגדל קלפים רעוע.
בהתחלה נראה את החופש מרחוק, אחר כך ניגע בו ולבסוף נהיה החופש בעצמנו. אין גבול לאדם שמחליט שאין לו גבול.
כן, אבל איך עושים את זה?
הנה כמה צעדים מעשיים שאפשר לעשות כדי לקחת שליטה על החיים שלנו:
1. הגדירו משימה אחת בלבד
קודם כל צריך להצליח לבצע פעולה מסוימת שהחלטנו פעם אחת. פעם אחת בלבד. לאחר שהצלחנו פעם אחת צריך לראות איך אפשר לשחזר את זה פעם אחר פעם.
כדי להצליח לעשות משהו שחשוב לנו בפעם הראשונה צריך למקד את כל החיים לכיוון המשימה שלנו. עלינו לגייס את כל הכוחות שלנו לכיוון הדבר שבו אנחנו מעוניינים. כשאני אומר שצריך להגדיר מטרה אחת, הכוונה לא רק להגדיר אותה כמטרה היחידה שלנו אלא שבעצם ההגדרה הזאת אנחנו מתכוונים שזה הדבר החשוב היחיד בחיים שלנו בזמן הקרוב, עד שהוא יתבצע.
לכולנו יש המון משימות ביום, צריך להספיק דברים מסוימים בעבודה, לעשות קניות, לסדר את הבית, להכין אוכל, להתפתח מקצועית, לטפל בילדים, לתחזק זוגיות, לטפח תחביבים ודברים שחשובים לי וכו וכו. כל המשימות האלה תופסות לנו איזשהו מקום בראש, הן תופסות משאבים שיש לנו, משאבים לביצוע פעולות.
כאשר אנחנו מגדירים דבר אחד שחשוב לנו באמת, שאותו חייבים לשפר, שכרגע בו אני מתעסק, המשמעות היא שכל הדברים האחרים מאבדים את חשיבותם. לפחות לעת עתה, לזמן קצוב כלשהו.
דמיינו רגע ששום דבר לא משנה, ששום דבר לא דורש תשומת הלב שלכם, שום דבר – פרט לדבר אחד, מטרה אחת חשובה, שאתם באמת, באמת, רוצים לקדם.
כשאנחנו פועלים לשינוי משמעותי בחיים – משהו משמעותי במבנה של החיים צריך להשתנות.
זה כל כך הגיוני אבל זה לא נעים ולכן אנחנו מעדיפים שלא לחשוב על זה.
קודם כל אנחנו מנסים להצליח לבצע משהו מסוים פעם אחת כמו שצריך.
זה נשמע פשוט אבל אם הייתה לנו בעיה עם הדבר הזה עד עכשיו כנראה שיש בתוכנו כוחות פנימיים מסוימים ששומרים על המצב כמו שהוא עכשיו. כוחות מסוימים שלא נוח להם שדברים ישתנו, שלא מעוניינים בשינוי שאנחנו מנסים להחיל בחיים שלנו ושמנסים כל הזמן למנוע ממנו מלהתרחש.
כנגד הכוחות הקיימים האלה יש לגייס כוחות חזקים יותר, את כל הכוחות שיש לנו.
כאשר אנחנו מתמקדים במשימה אחת בלבד אנחנו מגייסים את כל הכוחות שהשתמשנו בהם לכל המשימות הרגילות כדי לקדם דבר מסוים שאנחנו חושבים שיש לו משמעות קריטית עבור כל החיים שלנו ושחשוב וקריטי לטפל בו.
כשאנחנו מוותרים על ההתעסקות עם כל דבר אחר אנחנו מרוויחים עוד נוכחות, עוד מיקוד, עוד כוח בחירה, עוד חופש.
יש להגדיר משימה אחת בלבד בה אני מתרכז, מטרה אחת בודדת ויחידה שאפשר להשיג בזמן הקרוב.
"היום אני הולך לישון מוקדם", "מחר כשאני קם, אני לא מעשן עד 12 בצהריים", "היום בערב כשאכנס הבייתה אהיה מסביר פנים ואתייחס בחום ואהבה לבני המשפחה". דמיינו רגע שזה הדבר היחיד שאתם צריכים לעשות בחיים, שלדאוג למשימה הזאת זאת האחריות היחידה שלכם. נכון שכבר זה נשמע הרבה יותר קל?
מה המטרה שלכם?
2. סדרו את התפאורה בהגזמה
לאחר שהגדרנו את המטרה היחידה שלנו אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להבטיח שהיא תתממש. כיוון שאין לנו דאגות אחרות אנחנו פנויים להתעסק במימוש המטרה שלנו באופן מוגזם.
למה אני מתכוון?
אני לא יושב ומחכה שפשוט יגיע הרגע של ההתמודדות. אין לי דברים נוספים לדאוג להם ולכן בינתיים אני מכין את הקרקע עד כמה שאני יכול לרגע שבו אצטרך לממש את המטרה שלי.
בינתיים אני יכול לסדר את כל הסביבה החיצונית שתתאים לי באופן אופטימלי. אני רוצה שהתנאים החיצוניים יהיו מסודרים עד כמה שאפשר כדי לשים אותי בנקודת הפתיחה הטובה ביותר מבחינתי ברגע שבו אדרש לממש את המטרה שלי.
אם למשל החלטתי שמחר עד 12 בצהריים אני לא מעשן, אני יכול לזרוק היום את הסיגריות שלי וללכת לישון מאוחר ולקום מחר מאוחר ולא לעשות דברים שיכולים לגרום לי לרצות לעשן כמו אולי לשתות קפה או לאכול. ואם אני בעבודה אני יכול לא ללכת לדבר עם החבר שמעשן גם.
הכל מוכוון לשם מטרה אחת פשוטה וברורה. הכל מוכוון לסייע לי כמה שיותר ולוודא שבטוח אעמוד במשימה שהצבתי לעצמי פעם אחת בלבד.
ההתעסקות בסידור כל המעטפת החיצונית של החיים צריכה בקפדנות כפייתית כמעט. אם אין לי שום דבר על הראש, אם ויתרתי על כל עיסוק אחר ואני צריך לדאוג רק לדבר אחד – עליי לעשות כל מה שאני יכול כדי לתמוך כמה שאפשר במימוש המטרה שהצבתי לעצמי.
אם החלטתי לצאת לריצה בערב אני יכול לא לחזור הבייתה לאחר העבודה אלא להישאר בחוץ עד הזמן שבו תכננתי לרוץ.
אם החלטתי להעניק תשומת לב אוהבת לבני המשפחה כשאני חוזר מהעבודה אני יכול לשים תזכורת בטלפון, לתלות פתק באוטו. לא לענות לשיחות בדרך חזור כדי שדעתי לא תוסח וכו. כל מה שאפשר לעשות כדי לשים אותי במצב כמה שיותר מתקדם ברגע בו אצטרך להביא את עצמי לידי ביטוי ולממש את המטרה שלי.
3. היו ברגע
זהו. הגיע הרגע. זאת המטרה היחידה שהגדרתי לעצמי. סידרתי לעצמי את כל התנאים החיצוניים עד כמה שיכולתי ועכשיו, עכשיו הגיע הרגע אליו התכווננתי.
מה שצריך לדעת ברגע ההתרחשות עצמה הוא שהמשימה שאליה התכווננתי – המטרה שלי היא לא טבעית עבור המערכת שלי. המערכת שלי לא רגילה לזה, היא לא רגילה להתנהל ככה ולכן יש לה קושי מסוים לקבל את ההתנהלות שאליה אני מנסה לחתור. המערכת שלי דוחה את הניסיון להשתיל בה שתל זר שלא תואם לה – התנהגות חדשה, רגש חדש, חשיבה חדשה.
כלומר, עלינו לצפות לקושי, לכך שנצטרך לוותר על התנהלויות שהשתרשו בנו והוויתור הזה בדרך כלל כואב ולא נעים.
רגע מימוש המטרה הוא הרגע החשוב ביותר עבורנו, הגדרנו אותו כמרכז החיים, התכוננו אליו, השקענו בכל פרט בסידור המציאות החיצונית, הכל כוון לרגע הזה. מתרחש עכשיו דבר חשוב, דבר חשוב שבדרך כלל יבוא עם קושי, עם חוסר נוחות עם דרישה לוויתור על הקיים והמוכר.
עצרו רגע, התרכזו, היו ברגע, שימו את המטרה שלכם מול העיניים והתרכזו בכמה היא חשובה לכם, במשמעות העמוקה עבורכם והכי חשוב בכך שהיא מסמלת את החופש שלכם, את החירות האישית, את היכולת להיות אדון לעצמי.
היו מוכנים לוותר, להרגיש קצת לא נעים, לשהות איתו, לקבל אותו באהבה. אתם יוצאים עכשיו נגד דפוסים שהשתרשו במוח שלכם, זה לא פשוט. אתם יוצרים עכשיו דפוסים חדשים של התנהלות, ממש כמו שילד לומד לעמוד או ללכת או לדבר. זה לא פשוט.
וזה גם לא יקרה בפעם אחת, זה ישתנה בהרבה פעמים שיחזרו על עצמן אבל כשזה קורה – זה שווה את הכל, את כל ההשקעה ואת כל הוויתור.
אלו הם שלושת הצעדים המעשיים שיעזרו לכם לקיים פעם אחת הבטחות שהבטחתם לעצמכם.
כדי להטמיע את שינוי הדפוסים בחיים יש צורך לחזור על זה כמה וכמה פעמים עד שמתרגלים לדפוסים חדשים ומרגישים איתם יותר בנוח עד שהם כבר באים ונובעים מאליהם.
בצעו את התהליך הזה כמה פעמים כל פעם מחדש.
אפשר להחליט על מטרה מסוימת יום אחרי יום כאשר בכל פעם היא מוגדרת רק לאותו יום.
המוח מתכוונן בכל פעם מחדש למטרה המוחשית שהצבנו לו והוא מגייס את כל המערכת שלנו לטובת העניין.
למה קשה לי להתמיד ואיך לדבוק במטרות שהצבתי לעצמי?
להתמיד זה קשה. להתמיד זה מעייף. זה יום אחר יום. זה לא עוזב וזה מגיע בזמנים הכי לא טובים.
להתמיד זה עול. וצריך לזכור כל הזמן את מה שצריך לעשות, ויש היסח הדעת ושכחה ועייפות של הגוף.
להתמיד זה להיות כל הזמן במתח שאני חייב לעשות משהו – מי רוצה להיות במתח??
להתמיד זה להילחם בעצמי – למי יש כוח?
להתמיד זה להיכשל בכך שאני לא עומד במה שאני אמור להתמיד בו – מי רוצה בכלל להיכשל?
להתמיד זה לעשות דברים מתוך הכרח, כי צריך נו.. כי חייבים, כי אם לא… וואי וואי וואי…
אבל, זה ממש לא חייב להיות ככה. להתמיד יכול להיות גם אורח חיים, להתמיד יכול להיות עוגן שמשאיר אותי יציב כשלא השגתי משהו שרציתי להשיג, כשהתייחסו אליי לא כל כך יפה, להתמיד יכול להיות חבל הצלה ביום ששום דבר בו לא הולך.
להתמיד יכול אפילו לתת משמעות לזמנים סתמיים שכאלה של שעמום או בדידות שהיו נשרפים בשיטוט חסר תוחלת באינטרנט.
להתמיד יכול להיות נקודת אור שבועית שאני עורג אליה כשהיא עדיין רחוקה וכל כך נרגש ומצפה לה כשהיא מתקרבת.
להתמיד זה כוח-על. מי שיודע איך להתמיד יכול לעשות הכל. הכל.
אני רוצה שנשנה את כל מה שאנחנו חושבים על התמדה כי כשמחזיקים בנקודת המבט הנכונה זה פשוט נהיה קל. קליל, נעים, נחמד, בכיף.
בשביל שזה יקרה אנחנו צריכים להבין למה זה קשה לנו? מה בדיוק חוסם אותנו מלדבוק במטרות שלנו ולא לעזוב?
אז ככה..
למה קשה להתמיד?
יש לנו שני קשיים עיקריים שהופכים את כל החוויה של הניסיון להתמיד לקשה ולא נעימה.
צריך להכיר אותם, להבין איך לעקוף אותם ולרכוש אחת ולתמיד, בקלות, את כוח-העל של ההתמדה.
הקושי הראשון הוא שזה נתפס במוח שלנו כמשהו אינסופי.
כאשר אנחנו צריכים להתמיד במשהו זה אף פעם לא באמת עוזר שהצלחנו פעם אחת או שתיים או שלוש כי מחר נצטרך שוב…כלומר זו משימה שאי אפשר להשלים ולכן זה יוצר לנו באג במוח. המוח שלנו הוא כלי נהדר להשלמת משימות והוא יכול לשמש אותנו להשיג הישגים חשובים ורבים, הוא רוצה לעשות עבורנו את העבודה אבל כאשר הוא מבין שלא משנה כמה פעמים הוא יצליח – המשימה לא באמת תושלם – הוא יוצר מועקה והתנגדות כלפי המטרה שלנו.
ואפשר להבין אותו…
מבחינתו זו לא מטרה נכונה כי אי אפשר באמת להשלים אותה, היא אינסופית.
הקושי השני הוא שאין לנו חיבור אמיתי למטרה שהצבנו.
אם נהיה כנים לרגע נראה שאנחנו פשוט לא רוצים לעשות את זה.
אנחנו לא אוהבים את זה, לא בא לנו, לא עושה לנו חשק.
לא משנה מה המטרה שלנו – זה יכול להיות להתאמן, לאכול בריא, לנצל את הזמן, לפתח את העסק שלנו, ללמוד למבחן… כשאנחנו חושבים על המטרה שלנו נהיה לנו דאון, זה לא מרגש אותנו, זה לא משהו שהיינו בוחרים לעשות מרצון.
עכשיו זה פלא שכל כך קשה להתמיד? אנחנו לא באמת רוצים לעשות את זה ואי אפשר באמת להצליח בזה.
זו אולי הכרה קצת קשה אבל בעזרת הידע הזה על מה שחוסם אותנו נוכל להבין איך לעקוף את הבעיות האלה ולדבוק במטרות שלנו, וכן, אפילו בקלות.
כי בסופו של דבר הכל תלוי אך ורק בנו, בגישה שנאמץ, בידע שנרכוש, בפעולות שנבצע.
הכל תלוי אך ורק בכמה נהיה מחוברים לעצמנו, נאמנים למצפן הפנימי שלנו, נכונים להשקיע בעצמנו כמה שיותר. הכל בר ביצוע, הכל יכול להרגיש טוב אם רק נתפוס את ההגה ונחליט שאנחנו מחליטים איך תיראה המערכת הפנימית שלנו.
תופסים פיקוד?
מעולה.
הנה 3 כלים פרקטיים ליישום שידביקו אותנו בכיף למטרות ולרצונות האמיתיים שלנו.
1. מה אני רוצה?
שימו לב לזה. האמת היא שאנחנו כן מחוברים באמת למטרות שלנו, אנחנו מאמינים בהם בכל נפשנו אלא ש… הן מנוסחות לנו בראש בניסוח מצומצם.
למה אני מתכוון?
המטרות שלנו מנוסחות אצלנו בראש רק בפן המעשי שלהן, רק במה שקשור לפעולה עצמה ללא כל המטען המלא של החשיבות הגדולה שלהן והחיבור האמיתי שלנו אליהן.
למשל: "צריך לשבת עם הילד לעשות שיעורי בית", "צריך לקפל כביסה", "צריך להזמין סחורה מספקים", "צריך לעשות מדיטציה".
כשהמטרות שלנו מנוסחות ככה אין סיכוי שנרצה לבצע אותן ולא בגלל שאנחנו לא רוצים, פשוט כי זה תיק, זה עוד ווי לסמן, אין כאן שום שום ערך, כל המטען המלא של הערך האמיתי של המטרה לא נראה כלפי חוץ בניסוח שכזה.
הנה ניסוח שונה של אותן מטרות, ניסוח אמין שכולל בתוכו את המשמעות האמיתית של המטרות שלנו עבורנו.
"אני רוצה לתת לילד כמה שיותר, להדריך אותו ולעזור לו בעולם מהידע, מהניסיון ומהכישרון שלי כמה שאני יכול"
אותו דבר לגבי קיפול כביסה: "חשוב לי מאוד ואני רוצה לספק לילדים שלי בית שמתפקד ברמה טובה עם כל התנאים החיצוניים הנדרשים להם לשם התפתחות טובה"
"אני רוצה שהעסק שלי יתפקד ברמה הטובה ביותר כדי שאוכל לספק את המוצרים והשירותים המצוינים שלי למי שצריך, לנצל כראוי את הכישרונות המיוחדים שניתנו לי וגם להתפרנס בכבוד" ובשביל זה צריך כמובן להזמין סחורה מספקים.
"חשוב לי מאוד להיות קשוב לעצמי, להיות מודע לרגשות והמחשבות שעוברות בי כדי להיות בשיפור מתמיד ולממש את הקיום שלי כמה שרק אפשר" ובשביל זה צריך לעשות מדיטציה.
אלה ניסוחים מלאי משמעות, הם משקפים כראוי את כל המטען של המטרות שלי ולא רק את הפן המעשי שלהן.
בקיצור, מה שצריך לעשות הוא להתחיל להתנסח ב"רוצה" במקום ב"צריך".
להחליף את ה "צריך לעשות.." ב "אני רוצה" ולתת לו את מלוא המשקל העוצמתי שלו שכבר קיים בו.
כי האמת היא שאני באמת רוצה, אני פשוט לא מתנסח ככה ביני לבין עצמי.
ברגע שאני מתחיל להתנסח ככה בראש שלי, ביני לבין עצמי, אני חוזר להרגיש את הריגוש המקורי שהמטרות שלי מעוררות בי באופן טבעי וזה עושה חשק, זה מכניס חיים ומשמעות וקלילות וכיף של עשייה.
שימו לב שהמטרות האמיתיות שלנו אף פעם לא כוללות שום שאיפה לרווח כלשהו או לתענוג חומרי כזה או אחר. הן מטרות מופשטות, מטרות אלטרואיסטיות שנובעות מעצם הרצון הפשוט שלנו. רצון זה הוא רצון א-סיבתי, כלומר אין לו סיבה רווחית כלשהי שאפשר להצביע עליה.
2. מה אני רוצה היום?
באותו כיוון חיובי של חשק ותשוקה אני רוצה להלהיב את עצמי על המטרות שלי באופן ספציפי ולא רק באופן כללי. אני רוצה שתהיה בי תשוקה לדבר מאוד מסוים. המטרות שלי הן לא תוכנית עסקית ולא משימות על פני תרשים גאנט, הן לא פרויקט מתמשך עם לוחות זמנים ויעדים מספריים. הן חלק ממני, הן נובעות ממני באופן ספונטני ודורשות מימוש.
ולכן אני שואל את עצמי לא רק מה אני רוצה? אלא מה אני רוצה היום? על מה בא לי? עכשיו.
כשמפרקים את זה אפשר לראות שהמטרות שלי הן בעצם או מימוש חיובי של הכוחות שלי או דברים שמפתחים אותי. אני רוצה לעשות אותם. אני רוצה להביא את הכוחות לידי ביטוי ואני רוצה לעשות מה שצריך כדי להתפתח.
אני שואל את עצמי: מה אני רוצה לעשות היום? אילו כוחות אני רוצה להביא היום לידי מימוש? איך אני רוצה לפתח את עצמי היום?
כבר יש לי חשק להתחיל לעשות משהו..
אם אני מתמקד בהיום קודם כל המטרה שלי הופכת להיות ברת מימוש.
בנוסף, אם אני מתמקד רק בהיום אני מגביר את התשוקה כי המימוש של המטרות שלי הופך להיות מיידי.
3. לדמיין את עצמי ככזה
כל מה שימנע המשך של פעולה חיובית היא רק התפיסה העצמית שלנו – איך אנחנו תופסים את עצמנו.
כשאנחנו פועלים כדי לקיים את ההבטחות שהבטחנו לעצמנו ולהתמיד בהן אנחנו בתהליך של הטמעה של דפוסים חדשים לתוך החיים שלנו, אנחנו מתחילים לממש דפוסים שונים לחלוטין של פעולה רגש וחשיבה.
אני מחובר לעצמי – ל"מה אני רוצה?", אנחנו מלאי תשוקה לעשייה חיובית לדברים שאני רוצה לעשות היום ואני כבר ממש רוצה להתחיל.
ועדיין, התפיסה העצמית שלי לבדה יכולה למנוע ממני את ההתקדמות הזו.
קשה למערכת שלנו לקבל את הדפוסים החדשים החיוביים והאמיתיים שלנו בגלל שיש לה זיכרון לגבי עצמה. אנחנו מתחילים לשנות את החיים שלנו, להתנסות בפעולות, רגשות, מחשבות ורצונות חדשים אבל מבחינת התפיסה העצמית אנחנו ממשיכים לתפוס את עצמנו לפי העבר.
"אני עצלן"
"אני בן אדם קר – אין לי בכלל תשוקה כלפי המשימות שלי"
"מה אני צריך עכשיו פרויקטים על הראש?"
אני בכלל איש של מספרים – אף פעם לא התעניינתי יותר מידי בעולם הנפש"
כל מיני תפיסות עצמיות דוגמת אלו שמנטרלות אותי בראש על ההתחלה.
כדי לסייע בהטמעה של הדפוסים החדשים וביכולת שלי להתמיד בהם אני חייב להתחיל לדמיין את עצמי כאדם חדש, כאדם אחר ממש מזה שאני מכיר.
זה מרגיש קצת מוזר אבל זה כלי עוצמתי.
אל תחשוב איך צריך להיות ומה צריך לעשות, דמיין ישר שזה אתה, שאתה כבר כזה.
מה זה "כזה"?
אחד שכבר פועל, מישהו שמממש את הכוחות והכישרונות שלו ושמח לעשות זאת.
אחד שכבר מתייחס לחיים כמגרש משחקים להתנסות ויצירה, ללימוד וביטוי עצמי.
אחד שאין לו שום פחד, שאין דבר שעומד בדרכו, שיכול לעשות הכל והכל פתוח לפניו.
יש לי בראש דמות שאני חושב שהיא אני וככה היא הופכת להיות אני במציאות.
ברגע שאני משנה את הדמות אני משנה אותי.
כמו שאמרתי קודם, מוזר משהו אבל עוצמתי ביותר.
זה הזוי אבל כל מה שחוסם אותי הוא אני. הסיפור שאני ממציא לעצמי על עצמי. אני שם את עצמי במסגרות, בגבולות, אני מצייר את התפאורה של חיי. איפה כל זה קורה? אצלי בראש.
ברגע שנחליט להפסיק להאמין לסיפור הזה, ליצור סיפור חדש, לבנות עלילה מנצחת, הפלא ופלא – זה מה שיהיה.
דמיינו את הדמות החדשה לפרטים, מה היא עושה, איך היא מרגישה כלפי עצמה, כלפי הפעולות שלה, כלפי הסביבה, מה היא חושבת, מה מעסיק אותה, מהן המטרות שלה, החזון שלה, מה שחשוב לה באמת עמוק בפנים.
זה באמת אני.
איך משחק ילדים וחשיבה של מנכ"ל יעזרו לך להישאר על המטרות שלך?
כל סיטואציה וכל בעיה שאיתה אנחנו מתמודדים, בדרך כלל, לא נפתרת בפעם הראשונה.
המוח האנושי עובד בצורה של השוואה, הוא לא יכול ללמוד מדבר אחד, מהתנסות אחת, הוא לוקח מקרה אחד נתון כעוגן ומשליך ממנו על הפעם הבאה, לומד ממנו, מנסה לשפר את עצמו ולהגיע למטרה שהוגדרה לו.
הידע שלנו הוא ידע נרכש, הוא נבנה ברבדים, בשכבות אחת על גבי השניה, בתהליך עלייה ספירלי של לימוד והתנסות.
ולכן, זה לא עניין של גאונות.
אין לאף אחד יתרון – כולם מתחילים מאותו מקום – לכולם אפס לימוד – אפס מקורות להשוואה, אפס זיכרון, אפס מידע.
זה לא קשור ליכולות גופניות או רגשיות או שכליות – אף אחד לא לומד בפעם אחת.
הידע והכלים הטובים ביותר לא שווים ללא הטמעה, ללא תהליך אמיתי של לימוד איטי שנקלט בקצב שאני יכול לקבל, לימוד שממנו אני יכול להיבנות.
וזה כבר קשור לגישה. גישה היא הכל.
הגישה היסודית שלנו משפיעה על הכל. גישה היא לא ידע טכני, גישה היא אפילו לא ידע אסטרטגי. גישה היא המסגרת – ההקשר של הכל.
גישה היא הדרייב שלנו – היא קשורה ל"למה" שלנו – לכוח היסודי שמניע אותנו.
אם אתה מוכן להסתכל למציאות בעיניים, לבצע את הצעדים הדרושים ולהתקדם.
אם אתה מוכן לקום אחרי שמעדת, לחזור להתחלה ולנסות שוב, עכשיו – קצת חכם יותר.
אם אתה מוכן ללמוד, להתנסות, אם אתה מוכן לספוג את התחושה הלא נעימה של הכישלון כדי להפוך אותו לידע שיהפוך אותך לאדם אחר.
אם אתה מוכן להבין שאין כישלון. שכישלון הוא התנסות שבלעדיה לא היית יכול להתפתח.
בלי כישלון אין השוואה, בלי השוואה אין לימוד ובלי לימוד אין הפנמה אמיתית.
האנשים המצליחים ביותר בעולם הם לא האנשים החזקים בעולם, הם גם לא האנשים החכמים בעולם, אפילו לא הכישרוניים בעולם, לפעמים הם אפילו קצת "טיפשים", לא מקובלים, קצת מוזרים.
אלא שהם התברכו בדבר החשוב ביותר שחסר ל95% מהאוכלוסייה – גישה חיובית נכונה.
אני רוצה להציג כאן שתי גישות שמהוות בסיס לכל צמיחה והתפתחות. גישות שיש בניהן הרבה מן המשותף, ואולי בעצם מדובר בשני היבטים של אותה הגישה היסודית.
גישת המשחק
אנחנו ילדים שמשחקים, העולם הוא מגרש המשחקים שלנו וכל מה שאנחנו חווים, עושים ומתנסים בו הוא מעין משחק.
כשאנחנו משחקים, גם אם המשחק מתלהט, תמיד קיים מרווח מסוים ביני – בין העצמיות שלי לבין כל מה שמתחולל במשחק. מה שקורה במשחק אף פעם לא באמת ישפיע עליי. זה הרי רק משחק…
במשחק יש אמנם ניצחון והפסד, יש חוקים, אבל במשחק הכל הוא בסך הכל חלק מהמשחק. הלחץ, הריגוש, ההישגיות קיימים אבל לא באמת. זה לא כמו בחיים האמיתיים.
ובגלל שזה לא באמת אמיתי אפשר להעז ואפשר לחלום ואפשר לנסות ולבדוק בלי לחשוש יותר מידי. ואפשר גם לא להצליח וללמוד ולהשתפר במשחק הבא.
ואפשר גם לחוות – ליהנות מעצם המשחק, פשוט לשבת עם אנשים שאוהבים וליהנות מהביחד הזה, גם אם הם מנצחים אותי.
במשחק אני בודק את הגבולות ומה יקרה אם… וגם כשקורה משהו לא נעים הוא לא משתלט על כל החוויה אלא פשוט מצטרף למצבור המידע שלמדתי.
במשחק אני לא מנסה כל הזמן להרוויח, אני לא נצמד למטרה מסוימת שאני רוצה להשיג או שאני רוצה שתקרה. אני מנסה להצליח, מצד אחד אני כן בגישה אקטיבית חיובית, אני כן מתרגש ורוצה להצליח, אבל מצד שני לא נצמד לתוצאה – לא לוקח ללב.
כדי שבסוף נוכל לבצע פעולה אחת שלמה יש צורך בהמון פיסות מידע שנלמדות אחת אחת עם כל התנסות. כמו שתינוק לומד ללכת או לדבר או כל דבר אחר.
כדי ללמוד צריך להתנסות וכדי להתנסות חייבים לנטרל פחד מכישלון.
פחד מכישלון מנטרלים על ידי גישה יסודית שהכל בעצם הוא מעין משחק – מרחב התנסות שכחלק בלתי נפרד ממנו קיימת האפשרות לבדוק מה לא.
כאשר אנחנו מתייחסים ככה לחיים, לעולם ולכל מה שקורה אנחנו מורידים הרבה מאוד מהדרמה הלא נחוצה שאנחנו בדרך כלל מייחסים לכל מה שקורה לנו ובמקום זה אנחנו יכולים להתרכז בלימוד ובביצוע הטובים ביותר שאנחנו יודעים לספק.
במקום להתרכז בדרמה מיותרת, אפשר להתמקד בחיים עצמם.
זה מה שחשוב באמת… והאמת, גם הכי כיף.. (;
כשאנחנו מתייחסים ככה לעולם אנחנו יכולים באמת להרגיש אותו, לקבל רשמים על איך הוא עובד ולהבין איך אנחנו יכולים לנצל את היכולות שלנו בעולם באופן הטוב ביותר.
כדי שבסוף נוכל לבצע פעולה אחת שלמה יש צורך בהמון פיסות מידע שנלמדות אחת אחת עם כל התנסות. כמו שתינוק לומד ללכת או לדבר או כל דבר אחר.
כדי ללמוד צריך להתנסות וכדי להתנסות חייבים לנטרל פחד מכישלון.
פחד מכישלון מנטרלים על ידי גישה יסודית שהכל בעצם הוא מעין משחק – מרחב התנסות שכחלק בלתי נפרד ממנו קיימת האפשרות לבדוק מה לא.
כאשר אנחנו מתייחסים ככה לחיים, לעולם ולכל מה שקורה אנחנו מורידים הרבה מאוד מהדרמה הלא נחוצה שאנחנו בדרך כלל מייחסים לכל מה שקורה לנו ובמקום זה אנחנו יכולים להתרכז בלימוד ובביצוע הטובים ביותר שאנחנו יודעים לספק.
במקום להתרכז בדרמה מיותרת, אפשר להתמקד בחיים עצמם.
זה מה שחשוב באמת…
והאמת, גם הכי כיף.. (;
כשאנחנו מתייחסים ככה לעולם אנחנו יכולים באמת להרגיש אותו, לקבל רשמים על איך הוא עובד ולהבין איך אנחנו יכולים לנצל את היכולות שלנו בעולם באופן הטוב ביותר.
2. גישת המנכ"ל
הגישה השניה היא גישת המנכ"ל.
המנכ"ל צריך להביא את החברה לתוצאות ולכן הוא מודד הכל בתוצאות.
אם דרך פעולה מסוימת מביאה תוצאות היא טובה, אם לא – יש להחליף אותה. מנכ"ל טוב לא נצמד לשיקול הדעת האישי שלו – זה שהוא חושב שצריך לעשות משהו לא אומר שזה נכון מבחינתו – אפשר לנסות ולמדוד תוצאות. אם זה עובד – מצוין, אם לא – ממשיכים הלאה.
אם הוא התווה כיוון שלא עובד – הוא מיד מחליף אותו למרות שלפני כן הוא חשב שזה מה שנכון לעשות.
ולמה הוא עושה את זה?
כי הוא מודד בתוצאות.
בסוף הדברים צריכים לעבוד. זה הבסיס.
כשאנחנו מיישמים את הגישה הזאת בחיים שלנו אנחנו מאמצים גישה פרקטית וקרה, על כל דבר שאני עושה אני שואל את עצמי – האם זה עובד? תהיה כן… זה עובד?
ה"שיטה" שאני נוקט מול בת הזוג שלי – מה שאני עושה.. זה עובד? השיטה שאני נוקט מול הילדים שלי…היא עובדת? מול המטרות האישיות שלי.. מול הגוף שלי… זה עובד?
אני לא מפחד להגיד שזה לא עובד..כמו בגישת המשחק, אם זה לא עובד לי אני ישנה דרך פעולה.
אם אנחנו מסתכלים על החיים מבחינה פרקטית, כפי שבוחן המנכ"ל, אנחנו מגלים שהרבה יותר מפחיד להישאר עם שיטה שלא עובדת ולסבול את כל ההשלכות של זה מאשר להניח אותה בצד (ביחד עם האגו שלי) ולצאת לנסות דרך חדשה.
כשאני מנכ"ל – אני פרואקטיבי.
אני לא פוחד מעבודה קשה, להיפך, אני רוצה לעבוד – העיקר שבסוף הדברים יעבדו.
כשאני פרואקטיבי, כשאני פעיל מבחינה מנטלית, אני יכול להיות יצירתי.
אני מסתכל למציאות בעיניים וחוקר אותה בצורה עניינית נטו.
מה בדיוק לא עובד? ומהן אפשרויות הפעולה?
מנכ"ל טוב שמבין מה המטרה לא חושב האם זה אפשרי – הכל אפשרי.
מנכ"ל טוב מחזיק בראש שאלה אחת בלבד – איך?
איך אני עושה זה? איך אני גורם לזה לקרות?
המנכ"ל מוכוון "איך", תמיד מוכוון לפעולה.
יכול להיות שהוא מסתכל על חברה בקריסה, על שוק תחרותי, על מחסור במשאבים, על עובדים מדוכדכים אבל גם כשהמנכ"ל רואה לנגד עיניו מצב נוראי הוא לא עוצר לרגע להתבוסס בו ולהרהר.
רק דבר אחד יש לו בראש: איך?
איך אני עוצר את הספינה הזאת מלהמשיך לשקוע ואיך אני מוביל אותה לאן שהיא להגיע?
כלומר, מהם הצעדים הפרקטיים שיגרמו לזה לקרות?
השכל שלנו הוא מכשיר מופלא, הוא מסוגל למצוא פתרון כמעט לכל בעיה אלא שאנחנו לא משתמשים בו כמו שצריך. אנחנו לא מושיבים אותו על כסא, נותנים לו הנחיות ואומרים לו "יאללה, תעבוד"
השכל שלי רוצה לעבוד, הוא רוצה שאני ישתמש בו אבל הוא צריך הכוונה. הוא צריך מטרה מוגדרת.
אם אני חושב על כמה שהמצב לא טוב או כמה טוב הוא יכול להיות לו רק היה כך וכך, בכל פעם שאני מעסיק את השכל בפנטזיות, בדיכאונות ואפילו בקליטת נתונים סתמיים שלא מכוונים לבעיות האמיתיות שלי – אני מבזבז את המשאב העוצמתי הזה – את השכל שלי.
אני מעסיק עובד, משלם לו משכורת ונותן לו לעשות עבודה שלא מקדמת אותי בכלום.
כשהשכל נרתם לפעולה הוא יצירתי, הוא יודע לבחון דברים ולאפיין אותם, הוא יודע לבצע ניתוח השוואתי בין אובייקטים ובין דרכי פעולה שונות. הוא יודע להסיק מסקנות מקדמות, הוא יודע ללמוד מפעם לפעם ולשפר את יכולות הניתוח שלו עם כל ניסיון שנצבר.
אם רק השכל שלי יעבוד בשבילי, מתישהו הוא יעלה על זה, סמוך עליו. הוא כבר יפצח את מה שצריך לפצח. מתישהו אני יבין מה בדיוק לעשות ואיך בדיוק לעשות את זה. המנכ"ל פשוט מושיב את השכל שלו לעבוד.
המנכ"ל מנתח נתונים.
הוא מקבל מעוזריו דוחות על הנתונים של החברה. מהדוחות הוא צריך לאפיין מה המצב של החברה עכשיו ומיד אחר כך – מה צריך לעשות כדי להביא את החברה המצב הקיים אל המטרות שהוגדרו לה?
כל מידע מוכוון ישר לפרקטיקה. על כל פיסת מידע שהוא מקבל הוא שואל: "מה אני יכול לעשות עם המידע הזה?" איך אני יכול להשתמש בו? איך אני הופך אותו לתוצאות שונות בשטח? הוא עושה זאת בקור-רוח, בענייניות. הוא אקטיבי וממוקד.
קדימה, יוצאים לפעולה!
אחרי שהמנכ"ל הבין מהם הצעדים הדרושים, הנצרכים, מיד יוצאים לפעולה.
יכול להיות שהצעדים האלה יהיו קשים לביצוע, יכול להיות שאנשים לא יאהבו אותם, הם כנראה ידרשו הרבה עבודה, אבל בשורה התחתונה המנכ"ל יודע דבר אחד: העבודה הזאת צריכה להתבצע.
כשאני מתייחס ככה לחיים אני מפסיק להתמסכן – פשוט כי אין בזה שום תועלת פרקטית.
זה לא עבד עד עכשיו וכנראה שזה לא יעבוד מעכשיו והלאה.
אני מברר בקור רוח מה לא עובד, בוחן חלופות, מציב אותן למבחן והולך עם מה שעובד.
יש לי חדוות עשייה, אני חיובי, לא חושש מעבודה, אני חושב רק "איך".
איך הגישות האלה עוזרות לי לקיים את ההבטחות שהבטחתי לעצמי ולהתמיד בהן?
התייחסות לחיים על פי גישת המשחק וגישת המנכ"ל יוצרת תחושת האתגר – יש מטרה מוגדרת שמנסים להשיג באופן פעיל. מטרה שיוצרת ריגוש. מטרה ריאלית שיכולה להתקיים ורותמת אליה את כוחות העשייה, הרגש והחשיבה שלי.
אתגר יוצר פרואקטיביות. אתגר יוצר חדווה בעשייה.
המטרה היא מטרה חיובית, מטרה משמחת, מטרה שכשתתממש יהיה ממש טוב. האמונה שעומדת מאחורי שתי הגישות האלה היא שזה אפשרי, זה אפשרי ואני יכול לעשות זאת. המצב הקיים – קיים בטעות, אם אני אהיה פרואקטיבי ואחליט לשנות אני יכול לעצב את כל המציאות כמו שאני באמת רוצה, כפי שצריך, כפי שראוי להיות.
בנוסף, גישת המשחק וגישת המנכ"ל מלמדות אותנו קור-רוח. ניתוק מסוים, מרווח מסוים ביני לבין כל מה שקורה. קור רוח שמאפשר עצמאות, שמנטרל הטיה והשפעה חיצונית, שמגביר נוכחות ומגביר בחירה.
במשחק אני מבין שכל מה שקורה הוא משחק וככה אני מוציא ממנו את כל הדרמה, את כל העומס, והלחץ.
המנכ"ל מבין שלחץ, פנטזיות, הזיות, ודכדוך פשוט לא מועילים מבחינה פרקטית. הם מעוורים אותנו ותוקעים שינוי ולכן, מההיבט הפרקטי, הוא מאמץ לעצמו קור רוח כלפי כל מה שקורה.
כשיש תחושת אתגר חיובית, כשהמטרה ברורה, כשיש חדוות עשייה אני רוצה להמשיך לעשות עוד ואני מתמיד בהליכה אל המטרות שלי.
כשיש לי קור רוח, כשאני מוכוון תוצאות, כשאני לא חושש מהמצב ולא מהתנסות וכישלון, אני פשוט ממשיך לנסות. ממשיך לתת את הכי טוב שאני יודע.
אני ממשיך ואין מה שיעצור אותי.
הי, השקעתי הרבה בכתיבת המדריך הזה.
אני מאמין בו מאוד ואני מעריך שיש בו בכדי לעזור לרבים להתקרב לעצמם ואל עבר המטרות החשובות שלהם.
כולי תקווה שהוא עזר גם לך באופן כזה או אחר.
בכדי לקחת לרמה הבאה את הידע שלכם בכל מה שקשור לתהליכי שינוי, להתפתחות אישית ורוחנית, אני מזמין אתכם להתרשם מהספר שלי:
"שקוף – להבין אחת ולתמיד את כל מה שקורה בתוכנו".
בספר מתואר המבנה היסודי של המערכת הפנימית שלנו ואיך אפשר ליצור בה שינויים על מנת לעצב ולנהל בעצמנו את הדחפים, התשוקות, הרגשות, המחשבות הרצונות, המעשים והדיבורים שמתקיימים בנו.
זהו ספר קליל ומדויק שנותן את התמונה המלאה על כל מה שקורה בתוכנו: מהו המצב הקיים, לאן אפשר להגיע ומהן הדרכים המעשיות שבאמצעותן עושים זאת.
בנוסף, בזכות תמיכתכם יתאפשר לי להפיץ את התכנים החשובים הללו ולהגיע לאנשים נוספים שיוכלו להסתייע בהם ובכך להפוך את עולמנו לקצת יותר טוב, מאוזן והרמוני.
או בקרו בחנות של חיי-רוח כדי לבחור את המוצר המתאים ביותר עבורכם כעת.
אוהב,
ישראל
שקוף
להבין אחת ולתמיד את מה שקורה בתוכנו-
הידע העתיק על נפש האדם
-
שפה פשוטה וקולחת
-
שני בונוסים שווים
-
אחריות מלאה
בונוסים
